תמיכות ותוכן: האם המדינה יכולה לשלול תמיכה מאמנות ביקורתית?

תמיכות ותוכן: האם המדינה יכולה לשלול תמיכה מאמנות ביקורתית?

עוד חוזר הניגון והאיום בשלילת תמיכה לגופים אשר מתבטאים כנגד המדינה,

עם הודעתו של שר התרבות והספורט, מיקי זוהר,

כי הוא פועל להחזר התמיכה הממשלתית שניתנה עבור הסרט הדוקומנטרי “שני ילדים ביום”,

שלטענתו, מוציא את דיבתה של ישראל.

עוד לא הספקתי להעלות את הפוסט וכבר יש דרישה חדשה – יוצרים ידרשו לחתום שהם לא יפגעו בשמה של המדינה כדי לקבל מימון.

זוהר הוא לא השר הראשון או היחיד שהציע לשלול תמיכה מגופי תרבות מסיבות כאלה ואחרות:

יצירה תרבותית כרוכה לעיתים קרובות בביקורת חברתית נוקבת, מעצבנת, מרגיזה או מקוממת.

גם במקרה כזה, עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית קובעים כי המדינה אינה יכולה לפגוע בחופש הביטוי,

אלא במקרים קיצוניים כמו הסתה לאלימות או גזענות.

אבל מה קורה כאשר המדינה נותנת עזרה אקטיבית לאותה פעילות באמצעות תמיכה ציבורית?

מה קורה כאשר התבטאויות קיצוניות מקבלות במה ופרסום תחת הלוגו “בתמיכת מדינת ישראל”?

השאלות האלה אינן חדשות: עוד בשנת 1970, כאשר הועלה בתיאטרון הקאמרי מחזהו מעורר המחלוקת של חנוך לוין “מלכת האמבטיה”

נעשו נסיונות להפסיק את העלאת ההצגה. כאשר אלו נכשלו, פנו אל יגאל אלון, אז שר החינוך והתרבות,

בדרישה לשלול את התקציבים הממשלתיים מתיאטרון הקאמרי. יגאל אלון סירב להפעיל את השוט התקציבי לסתימת פיות,

ואת הנמקתו אפשר לראות בתמונה המצורפת (באדיבות ארכיון המדינה).

שרי תרבות אחרים היו בדעה שונה מזו של יגאל אלון.

בשנים האחרונות ניתן לראות לא מעט נסיונות לשלול תמיכה מסיבות דומות:

ניסיון להפסיק את העלאתה של ההצגה “הזמן המקביל” בתיאטרון הערבי אל מידאן

שהתבססה על מכתבים שכתב אסיר בטחוני,

שישב בכלא על רצח החייל משה תמם ז”ל, הוצאתו של סרט תיעודי על יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה,

מהמסגרת הרשמית בפסטיבל הקולנוע בירושלים, הגבלות על שימוש בספריה ציבורית לצורך קיום אירוע של “שוברים שתיקה”,

פתיחה בהליכים להפחתת תמיכה כנגד תיאטרון יפו בשל הצגה שהעלה,

הפסקת הכרה בישיבה לצורך קיום מסלול הסדר

בשל התבטאויות של אחד הרבנים כנגד חיילות צה”ל ומקרים רבים נוספים.

כל אלה מקבלים תמיכה ציבורית, ואף ישנם גופים אשר פועלים ללא הפסקה אצל שרים וראשי ערים כדי לשלול תמיכה

ממשלתית או עירונית בשל מה שהם רואים כפגיעה במדינה והאיומים בשלילת תמיכה הפכו לכלי ניגוח פוליטי.

אז מתי, ובאלו תנאים, אפשר לשלול או להפחית תמיכה ממשלתית בגלל התבטאויות?

סעיף 3ב’ לחוק יסודות התקציב (הידוע גם בכינויו העממי “חוק הנכבה”),

מאפשר לשר האוצר להפחית סכומי תמיכה ממשלתית,

המגיעים לגוף עבור הוצאה שהיא במהותה אחד הדברים הבאים:

(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;

(2) הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור;

(3) תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל;

(4) ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל;

(5) מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה.

הפחתת התמיכה יכולה להגיע לפי שלושה מעלות הפעילות שהיא בניגוד לעקרונות המדינה

(כלומר, לא ניתן לשלול את כל התמיכה המגיע לאותו גוף).

הליך הפחתת התמיכה והקנס הוא מורכב, וכרוך בקבלת חוות דעת של היועץ המשפטי של משרד האוצר,

והקמת צוות מקצועי שחברים בו נציגי משרד האוצר, משרד המשפטים והמשרד התומך.

 

החוק קובע שתי מגבלות:

האחת היא מגבלה מבחינת התוכן. שלילת התמיכה נעשית רק כאשר מדובר בגרעין הקשה של סוגי ביטוי שעומדים

באופן מובהק בניגוד למטרות של המדינה, לערכי יסוד המקובלים על רוב הציבור, ללא קשר לעמדות הפוליטיות.

הרשימה בחוק כוללת סוגי ביטוי שיש לגביהם הסכמה ציבורית רחבה שאינם צריכים להתפרסם במימון המדינה,

ורובם אף מהווים עבירה פלילית. אבל לא כל דעה מעצבנת, מקוממת, מרגיזה ואפילו מזיקה –

צריכה להיתקל בשלילת תמיכה.

גופי התרבות אינם קיימים כדי לשרת את יחסי ציבור של מדינת ישראל או לעודד את השקפת העולם של מפלגות הקואליציה.

כלומר, מדובר באמצעי אשר נועד למקרי קיצון בלבד.

המגבלה השנייה היא התהליך שבו ניתן לבצע את הפחתת התמיכה. בצורה מכוונת,

החוק קבע מהלך בירוקרטי מאוד מורכב,

שמערב מספר גורמים, ושנועד להבטיח תהליך מקצועי ככל האפשר, וניתוק מקסימלי משיקולים מפלגתיים.

שורה של חוקים קבעו שהמדינה תממן פעילות תרבות, מוזיאונים, ספריות והפקת סרטים,

תוך שמירה על חופש הביטוי והיצירה.

כל אלו מבוססים על התפיסה כי כסף ציבורי (של הממשלה והרשויות המקומיות)

הוא חיוני לפעילותם השוטפת של גופי התרבות.

הפחתת התמיכה יוצרת סיכון לגופי התרבות, אשר בסופו של דבר, גורר פגיעה בחופש הביטוי.

מגבלות אלו נועדו ליצור איזון, אשר מטרתו לשמור על חופש הביטוי והיצירה. אורך נשימה, סובלנות לדעות שונות,

וההבנה שלא כל ביטוי מעצבן, מרגיז ומקומם מצדיק שלילת תמיכה – כל אלה חיוניים במדינה דמוקרטית.

 

 

תודה רבה!

יש לכם הערות או הארות? מוזמנים ומוזמנות לשלוח אליי!

אהבתם את התוכן? אשמח אם תשתפו עם קולגות וחברים!

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. המידע הינו מידע חלקי וכללי בלבד, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn